אילת השחר (מלבי"ם) ר״פ

« אילת השחר (מלבי"ם) רע״ט אילת השחר (מלבי"ם) רפ״א »

1 מלבי"ם פתח ↗

והקריבו הכהן אל המזבח: יפלא מאד לענין מה אמר זה? שבמנחה שצריכה הגשה אמר "והגישה אל המזבח" אבל בעולת העוף שאינה צריכה הגשה למה אמר שיקריב אותה אל המזבח, מה שלא אמר כן בשום קרבן? ואמרו חז"ל בספרא הובא בזבחים דף סה, כריתות דף ט לפי שהייתי יכול לטעות שצריך להביא שני פרדין, ד"תורים ובני יונה" לשון רבים, לכן חזר פעל "והקריבו" שנית בכינוי היחיד ללמד שדי בפרידה אחת. ולכן לא אמר "ומלק הכהן על המזבח את ראשו" רק חזר שנית פעל "והקריבו". ועיין באילת השחר כלל קד. והנה בשם המין מצאנו שמות שידבר על הרבים בלשון יחיד כמו "ויהי לי שור וחמור צאן", ומצאנו שמות שלא יבואו בלשון יחיד לסימן המין כמו "מן הכבשים ומן העזים תקחו" – שלא יתכן לומר "מן הכבש ומן העז". ויש בזה הבדל לדעתי בין מין הגבוה ובין מין הנמוך שנקרא על שם שניו; שרק מין הגבוה יבא בלשון יחיד, כי צאן הוא מין הגבוה, אבל כבשים ועזים שהם מין נמוך תחת סוג צאן ונקרא בשם היחיד "כבש ועז" ורק כשהוא בן שנתו – יבוא ברבים. וכן תורים ובני יונה הם מין נמוך תחת מין הגבוה "עוף", ונקראו כן בימים ידועים כנ"ל סימן עד. לכן באו בלשון רבים. ובזה לא יקשה למה לא אמר "מן התור או מן בן יונה" ולא יהיה מקום לטעות ולא יצטרך "והקריבו"? מפני שזה נגד טבע הלשון, ואחר שמוכרח לומר "תורים ובני יונה" בלשון רבים, יש מקום לטעות שצריך שנים, בפרט שלא מצינו פרידה אחת קריבה בכל התורה כולה כמ"ש בספרי שלח פסקא קח ובכריתות שם להביא פרידה אחת אי אפשר שלא מצינו בכל התורה כולה.., לכן אמר שנית פעל "והקריבו".

1 "וכבשים ועזים", וכן "תורים ובני יונה" – לא בא שם המין בלשון יחיד מפני שהוא שם התואר כנ"ל. מה שאין כן בשם העצם, נאמר "ויהי לי שור וחמור צאן". ויקרא ס' עז

« אילת השחר (מלבי"ם) רע״ט אילת השחר (מלבי"ם) רפ״א »